למה בחרתי להיות מאמן כלבים בגישה החיובית ואיך זה קשור ברצון שלי להיות אבא?

לאסקה לומדת את הבסיס

חינוך ילדים קשור לאילוף כלבים?
מה אתם חושבים? האם אפשר לחנך ילדים כמו שאנחנו מאלפים כלבים?

מי מכם מתייחס לכלב שלו כאל בן משפחה?
ומי מכם רואה את הכלב שלו ככלב שלו?
מי מכם מלמד את הכלב שלו פקודות ומאמין שהכלב צריך להיות קשוב וצייתן לפקודות האלו?
ומי מכם יותר מסתכל על "הפקודות" כדרך  — לחנך — את הכלב שלו?

למה אני שואל?!?

אני שואל כי לאחרונה אני חושב על אבהות והעבודה שלי עם כלבים גורמת לי לחשוב על הקשר בין אילוף כלבים לבין חינוך ילדים.
הדרך שבה בחרתי ללמוד ולעבוד עם כלבים היא בגישה החיובית. דרך ללא כפייה וללא כוח.

באנגלית = force free dog training  או positive reinforcement dog training

אני לא משתמש בעונשים ואני מלמד, או מחנך, את הכלבים רק דרך חיזוקים חיוביים. למדתי לשנות התנהגויות של כלבים ללא ענישה, רק באמצעות חיזוקים חיוביים.

אצלנו מותר לבובה לעלות על הספה
בובה על הספה

אני אעדיף ללמד את הכלב שלי לרבוץ במקום שלו, במקום לרבוץ על הספה שלי, ע"י זה שאני אחזק אותו בכל פעם שהוא יעדיף את המקום שלו על פני הספה, ולא להעניש אותו בכל פעם שהוא מעדיף את הספה. מבינים?
בעבודה שלי אני משתמש בכלים מעולם הפסיכולוגיה, התקשורת הבין אישית, שפת גוף ועוד, כדי להביא לשינוי בחשיבה ובהתנהגות, גם של הכלבים וגם של בעליהם. אני רואה ומרגיש שבתהליך איתי, בעלי הכלבים חווים פחות תסכול, יותר כיף, הם מעידים על הבנה ברורה יותר את הכלב שלהם ועל חיזוק הקשר בניהם ובין הכלב.
ולאחרונה התחלתי לחשוב, אולי זה גם יותר נכון לגבי הילדים שלנו?

קצת קשה לחשוב על חינוך ילדים מבלי לחשוב על ענישה. אני מסכים לגמרי. אני מודה שגם לי. אבל מהסתכלות על עברי ועל הורים לילדים סביבי, אני שם לב יותר ויותר שהענישה כלפי הילדים שלנו, לרוב אינה נכונה, או אינה מתאימה.

אחד התפקידים הכי קשים הוא ללא ספק ההורות. אין באמת בי"ס או מדריך אינטרנטי שמלמד אותך ומכין אותך לקראת ההורות. ואחד הדברים הכי קשים הוא – להעניש.
ענישה צריכה להיות בתזמון הנכון, צריכה להיות מדודה ושקולה ובעיקר צריכה להיות קשורה להתנהגות ומחנכת.
אם נעניש לא בתזמון הנכון – האפקט יהיה תלוש בזמן והילד אמנם ידע לקשר בין העונש להתנהגות, אבל הסמכות שלנו תאבד מערכה.
אם נעניש בצורה קשוחה מידי – נאבד במהרה את הרצון של הילד לתקשר איתנו והאמון בנו יפגע.
אם נעניש ללא קשר להתנהגות  – נאבד את האפקט החינוכי והעונש יהיה תלוש לחלוטין והילד יתקשה להבין אותנו ומה הקשר בין העונש להתנהגות שלו והכי גרוע – לא באמת נחנך את הילד שלנו להבין מדוע ההתנהגות שלו הייתה לא רצויה ולא מקובלת עלינו.

בענישה יש המון כעס ותסכול. שני רגשות מאוד לא נעימים המעיבים על מערכת היחסים שלנו עם הילד.

נכון, אני מסכים אתכם – הילד לא יחזור על אותה התנהגות. הוא לא ירצה להיענש שוב. אבל… האם זה כל מה שחשוב לנו? האם זהו חינוך?
התנהגות רעה >> עונש >> הכחדה של ההתנהגות הרעה.
זהו? זה כל מה שאנחנו כהורים רוצים??
הילד ילמד לא לחזור על ההתנהגות הרעה, אבל זאת רק משום שהוא מעוניין להימנע מהעונש. לא משום שהוא הבין מה הבעיה עם ההתנהגות שלו. לא מתוך הבנה אלא מתוך יראה ופחד.
גם הכלב יחווה את אותו הדבר – אם נעניש את הכלב אנחנו נשיג את התוצאה הרצויה עבורנו (כלומר שהכלב יפסיק את ההתנהגות הבלתי רצויה), אבל אנחנו לא עוצרים לחשוב האם הכלב באמת למד לא לחזור על אותה התנהגות.
והתשובה היא – לא!
הכלב למד להימנע מאותה התנהגות מתוך פחד ולא מתוך הבנה.

הימנעות לא יוצרת תקשורת בריאה. היא לא מקרבת. היא לא מייצרת שיח ולא בונה אמון. 

חיזוקים חיוביים בתהליך הלמידה יוצרים תקשורת טובה יותר בין בני המשפחה.

עכשיו, אני לא אומר "בואו נפסיק להעניש את הילדים שלנו מיד אחת ולתמיד!"
לא, לא.. לפחות.. לא נראה לי.
אני מנסה לגרום לכם לחשוב על העונשים שלכם. אני מנסה לגרום לכם לחשוב על חינוך.
אני חושב שגם עם ילדים, עלינו לחשוב על העונשים שאנחנו נותנים ועל איך בנוסף על העונש אנחנו יכולים להכווין את הילדים שלנו להתנהגות דרך חיזוקים חיוביים.
במקום לומר להם כל היום "מה לא לעשות" ו-"איך לא להתנהג", לנסות להראות להם כיצד כן להתנהג ע"י דוגמה אישית וחיזוקים חיוביים על כל התנהגות טובה שהם עושים.  לתת להם לבחור איך ומה לעשות גם אם זה לא מקובל עלינו. ובכל פעם שהם עושים את שכן מקובל עלינו – להרעיף עליהם בחיזוקים חיוביים.
אז במקום להעניש כל הזמן ב "אין טלוויזיה לשבוע", או "אין לשחק יותר בפלאפון", בלי קשר להתנהגות של הילד, נסו חיזוקים חיוביים ועונשים שקולים וחינוכיים. אני לא יודע וגם אין לי ארסנל של דוגמאות לעונשים חינוכיים. אין לי ספק שזה גם לא פשוט לחשוב על עונשים כאלו. כאלו שיתאימו בדיוק בצורה השקולה להתנהגות הרעה של הילד. אבל זה בדיוק הקטע – זה לא קל להעניש. זה דורש המון שיקול דעת ויצירתיות מצידו, כהורים. אבל זה חינוך. 

חינוך דורש המון סבלנות, המון תעצומות, המון קור רוח והמון המון יצירתיות.

מה אתם חושבים? אשמח לשמוע מה דעתכם >> כיתבו לי בתגובות.

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest
השארת תגובה

למידע וייעוץ מקצועי

השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם בהקדם!

גלילה לראש העמוד
שלח הודעה
רוצים להתייעץ? תרגישו חופשי (:
דילוג לתוכן